פורמט תסריט בעברית: המדריך המלא

מה זה פורמט תסריט ולמה הוא חשוב

תסריט נכתב בפורמט אחיד שהתקבע בתעשייה לאורך עשרות שנים. יש לו שלוש מטרות:

• קריאות. הקורא מבחין מיד בין מה שרואים (תיאור), מי מדבר (דמות) ומה נאמר (דיאלוג).
• הערכת אורך. בפורמט אחיד, עמוד הוא בערך דקה של סרט. זה כלל אצבע ולא מדידה, אבל כל ההפקה נשענת עליו: פיצ'ר הוא בדרך כלל 90 עד 120 עמודים, ופרק דרמה של שעה הוא בערך 50 עד 60.
• הפקה. מהתסריט מכינים פירוק תסריט, לוח צילומים ודפי קריאה. כותרת סצנה עקבית היא מה שמאפשר לעשות את זה בלי להקליד הכול מחדש.

הגדרות עמוד: גופן, שוליים ומספור

אלה ההגדרות שהתבנית שלנו ועורך התסריטים של פרו אקשן משתמשים בהן. הן תואמות את המקובל בתעשייה בישראל:

כל הטקסט מיושר לימין, חוץ משמות הדמויות ומהוראות המשחק, שממורכזים, ומהמעברים, שמיושרים לשמאל.

אלמנטי התסריט, אחד אחד

תסריט בנוי משישה אלמנטים עיקריים. לכל אחד יש מקום קבוע בעמוד, ובתבנית לכל אחד יש סגנון משלו.

1. כותרת סצנה (Scene Heading)

כל סצנה מתחילה בכותרת שאומרת איפה ומתי: פנים או חוץ, המקום, וזמן היום. היא מודגשת ומיושרת לימין. סצנה חדשה מתחילה בכל פעם שהמקום או הזמן משתנים.

• פנים / חוץ: "פנים." למקום סגור, "חוץ." למקום פתוח, "פנים/חוץ." לסצנה שעוברת ביניהם (למשל ברכב נוסע).
• המקום: מהכללי לפרטי, עם מקף ביניהם: "דירה של נועה - מטבח".
• הזמן: בדרך כלל "יום" או "לילה". אפשר גם "בוקר", "ערב", "שקיעה", "המשך" (ישירות אחרי הסצנה הקודמת) או "מאוחר יותר".
• מספר סצנה: בטיוטות כתיבה אפשר בלי. בתסריט שעובר להפקה כל סצנה ממוספרת, והמספר לא משתנה יותר (ראו מספור סצנות).

2. תיאור (Action)

מה שרואים ושומעים, בזמן הווה ובגוף שלישי. התיאור מיושר לימין ותופס את כל רוחב השורה.

• כותבים רק מה שאפשר לצלם. לא "נועה נזכרת באבא שלה", אלא מה שרואים עליה כשהיא נזכרת.
• פסקאות קצרות, עד ארבע שורות. פסקה ארוכה קשה לקריאה ונראית כמו סצנה איטית.
• הופעה ראשונה של דמות: השם מודגש, ואחריו הגיל בסוגריים ופרט מזהה אחד או שניים: "נועה (34)". בהמשך התסריט השם נכתב רגיל.
• צלילים חשובים לסיפור אפשר להדגיש, כדי שמחלקת הסאונד תראה אותם בפירוק.

3. שם הדמות (Character)

מעל כל דיאלוג, מודגש וממורכז. אותו שם בדיוק לאורך כל התסריט: לא "אבא" בעמוד 3 ו"יוסי" בעמוד 40.

הנוסח בעברית משתנה מכותב לכותב, ויש שכותבים "(מחוץ למסך)" במקום "(מחוץ לפריים)". העיקר להחליט ולהישאר עקביים.

4. הוראת משחק (Parenthetical)

הערה קצרה בסוגריים, בין שם הדמות לדיאלוג: איך המשפט נאמר, או למי. ממורכזת ובשורה משלה.

משתמשים בה במשורה. אם צריך הוראת משחק בכל שורה, כנראה שהדיאלוג עצמו לא מעביר את הכוונה. ושחקנים לא אוהבים שמכתיבים להם איך לשחק.

5. דיאלוג (Dialogue)

מה שהדמות אומרת. הדיאלוג נכתב בבלוק צר במרכז העמוד, בערך שני שלישים מרוחב השורה, מיושר לימין. הבלוק הצר הזה הוא מה שמבדיל דיאלוג מתיאור במבט אחד.

• כותבים את הדיאלוג כמו שמדברים, כולל עברית מדוברת. לא צריך לנקד.
• מילה שמודגשת בדיבור אפשר להדגיש או לכתוב בקו תחתון, אבל במשורה.
• שם דמות לא נשאר לבד בתחתית עמוד. אם אין מקום לדיאלוג, השם עובר לעמוד הבא. התבנית והעורך עושים את זה לבד.

6. מעבר (Transition)

הוראת עריכה בסוף סצנה, מיושרת לשמאל ומודגשת: "קאט ל:", "דיסולב ל:", "החשכה.". היום כותבים מעברים רק כשהם אומרים משהו (קפיצה בזמן, מעבר מכוון). בין רוב הסצנות פשוט מתחילים כותרת חדשה.

ומה עם הוראות מצלמה?

"תקריב", "זווית על" או "נקודת מבט של" שייכים לתסריט צילום, שהבמאי מכין. בתסריט שהכותב מגיש עדיף לתאר מה רואים ולתת לקורא לראות את השוט בעצמו. כשאין ברירה, כותבים את השוט בשורה משלו, מודגש ומיושר לימין, כמו כותרת קטנה.

סצנה לדוגמה בפורמט מלא

ככה נראים כל האלמנטים יחד בעמוד אחד. זה העמוד הראשון בתבנית שאפשר להוריד:

דף שער

הדף הראשון בתסריט, בלי מספר עמוד:

• שם התסריט במרכז הדף, בגופן גדול ומודגש, ומתחתיו "מאת" ושם הכותב.
• אם התסריט מבוסס על ספר, כתבה או אירועים אמיתיים, מציינים את זה בשורה קטנה מתחת לשם.
• פרטי קשר בפינה הימנית התחתונה: שם, טלפון ואימייל.
• מספר הטיוטה ותאריך בצד השמאלי, כדי שתמיד ידעו איזו גרסה מחזיקים.

בסוף התסריט כותבים "סוף", מודגש ובמרכז.

מספור סצנות וגרסאות

כל עוד התסריט בכתיבה, מספור סצנות הוא רשות. מהרגע שהוא עובר להפקה, המספרים "ננעלים": כל הפירוק, לוח הצילומים ודפי הקריאה בנויים עליהם.

• סצנה חדשה בין 14 ל-15 לא מקבלת את המספר 15. היא נקראת 14A, כדי שכל השאר לא יזוזו.
• סצנה שנמחקה משאירה את המספר שלה עם המילה "הושמטה", כדי שלא ייווצר חור שנראה כמו טעות.
• צבעי רוויזיה: כל גרסה שמופצת להפקה מקבלת צבע, לפי סדר קבוע: לבן, כחול, ורוד, צהוב, ירוק, זהב, ואחריהם עוד צבעים. ככה כולם בסט יודעים מיד אם הדפים שבידיהם עדכניים.

בעורך התסריטים של פרו אקשן בוחרים צבע רוויזיה כשמפרסמים גרסה להפקה. עוזרת הבמאי רואה בדיוק אילו סצנות השתנו, ופיצול כמו 14A ו-14B עובר גם ללוח הצילומים.

טעויות נפוצות

1. כותרות סצנה לא עקביות. אותו מקום בשני שמות, או פעם עם זמן יום ופעם בלי. זה שובר את הפירוק ואת לוח הצילומים.
2. תיאור שאי אפשר לצלם. מחשבות, רגשות והיסטוריה של הדמות, במקום מה שרואים.
3. פסקאות תיאור ארוכות. עמוד שכולו טקסט צפוף נקרא לאט, וגם נראה כמו סצנה איטית.
4. הוראת משחק בכל שורה. תנו לדיאלוג ולשחקן לעשות את העבודה.
5. עיצוב ידני ברווחים ובטאבים. מספיק שינוי גופן אחד וכל העמוד זז. השתמשו בסגנונות (בתבנית) או בעורך תסריטים.
6. הוראות מצלמה בתסריט של כותב. השאירו אותן לבמאי, אלא אם הן חיוניות לסיפור.
7. שם דמות או כותרת סצנה בתחתית עמוד, כשההמשך בעמוד הבא.

איך כותבים בפורמט בלי להילחם בעיצוב

יש שתי דרכים נוחות:

תבנית Word

בתבנית כל אלמנט הוא סגנון בגלריית הסגנונות של Word: "כותרת סצנה", "תיאור", "דמות", "הוראת משחק", "דיאלוג", "מעבר". עומדים על פסקה, בוחרים סגנון, והעיצוב כולו מתעדכן. אחרי דמות, Enter עובר לבד לפסקה חדשה באותו סגנון, אז מחליפים ל"דיאלוג". זה עובד, אבל דורש קצת משמעת.

עורך תסריטים

בעורך התסריטים של פרו אקשן, שהוא חינם לתסריטאים, Enter עובר לאלמנט הבא לפי כללי הפורמט: אחרי דמות בא דיאלוג, ואחרי דיאלוג בא תיאור. שמות דמויות ולוקיישנים מוצעים בהשלמה אוטומטית, כך שכותרות הסצנה נשארות עקביות. הוא מייבא קובצי Word, Final Draft ו-PDF, מייצא PDF תקני, ומודד את אורך כל סצנה בשמיניות עמוד. המדריך לעורך מסביר את כל קיצורי המקשים.

שאלות נפוצות